הגדרת טריגר פינגר
טריגר פינגר, הידוע גם כאצבע הדק, הוא מצב שבו אצבע או אגודל נתקעים במצב כפוף ומתקשים להתיישר. מצב זה נגרם כתוצאה מדלקת או הצטלקות של הגיד המכופף את האצבע, מה שמקשה על תנועתו החלקה בתוך המעטפת שלו.
תסמינים
התסמינים העיקריים של טריגר פינגר כוללים כאב בבסיס האצבע או האגודל, במיוחד בעת כיפוף או יישור האצבע. לעתים קרובות מורגשת תחושת "קליק" או "קפיצה" כאשר האצבע נעה. במקרים חמורים, האצבע עלולה להיתקע במצב כפוף ולהצריך עזרה ביישורה. התסמינים עשויים להחמיר בבוקר או לאחר תקופות של חוסר פעילות.
שיטות אבחון
האבחון של טריגר פינגר מתבצע בעיקר על סמך בדיקה פיזית והיסטוריה רפואית. הרופא יבדוק את האצבע המושפעת, יחפש סימנים לרגישות או גושים לאורך הגיד, ויבקש מהמטופל להניע את האצבע כדי לזהות את התסמינים האופייניים. במקרים מסוימים, ייתכן שיידרשו בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד או MRI כדי לשלול בעיות אחרות או לאשר את האבחנה.
אפשרויות טיפול
הטיפול בטריגר פינגר תלוי בחומרת המצב ומשך הזמן שהתסמינים קיימים. אפשרויות הטיפול כוללות: 1. טיפול שמרני: מנוחה, קרח, ותרגילי מתיחה עדינים. 2. סדים: לייצוב האצבע ולהפחתת התנועה. 3. תרופות נוגדות דלקת: לשיכוך כאבים והפחתת הדלקת. 4. הזרקות סטרואידים: להפחתת הדלקת והנפיחות סביב הגיד. 5. ניתוח: במקרים חמורים או כרוניים, ניתוח עשוי להיות נחוץ לשחרור הגיד.
הכנה
ההכנה לטיפול בטריגר פינגר תלויה בסוג הטיפול שנבחר. עבור טיפולים שמרניים, אין צורך בהכנה מיוחדת. לפני הזרקת סטרואידים, יש להימנע מנטילת תרופות מדללות דם מסוימות. אם נדרש ניתוח, הרופא ייתן הנחיות ספציפיות לגבי הכנה, כולל צום לפני ההליך אם נדרשת הרדמה כללית.
פרטי טיפול
הטיפול השמרני כולל מנוחה, שימוש בקרח, ותרגילי מתיחה עדינים שניתן לבצע בבית. הזרקת סטרואידים מתבצעת במרפאה ואורכת מספר דקות. הניתוח, אם נדרש, הוא הליך קצר שבדרך כלל מתבצע בהרדמה מקומית ואורך כ-20 דקות. במהלך הניתוח, הרופא יבצע חתך קטן בבסיס האצבע כדי לשחרר את הגיד התפוס.
סיכונים
הסיכונים בטיפול שמרני או בהזרקות סטרואידים הם מינימליים, אך עלולים לכלול זיהום או תגובה אלרגית. בניתוח, הסיכונים כוללים זיהום, דימום, נזק לעצבים או לכלי דם, והצטלקות. עם זאת, סיבוכים אלה נדירים יחסית.
טיפול לאחר
לאחר טיפול שמרני או הזרקה, יש להמשיך במעקב אחר התסמינים ולבצע תרגילי מתיחה כפי שהומלץ. לאחר ניתוח, יש לשמור על האזור יבש ונקי, להימנע מפעילות מאומצת של היד למשך מספר שבועות, ולבצע תרגילי שיקום כפי שהורה הרופא. מעקב רפואי חשוב להבטחת החלמה מלאה ומניעת הישנות המצב.